צועקים על העובדים שלכם?

צועקים לפעמים על העובדים שלכם?

מדברים בתקיפות?

מרגישים שהמוקד דורש משמעת אדוקה, ואתם חייבים לשמור עליה גם אם זה דורש מכם לצעוק?

הפוסט הזה בשבילכם...

העובדים שלנו לפעמים יכולים ליצור עבורנו סיטואציות שיהיה לנו מורכב מאוד להתמודד איתן.

זו יכולה להיות טעות מהותית שגוררת פיצוי גדול ללקוח, או אולי תיקון מורכב מאוד, במקרים אחרים מקרה שמעמיד אותנו בצורה לא נעימה מול המנהלים שלנו ועוד הרבה אחרים.

השאלה היא איך אנחנו מתמודדים במצבים כאלו.

כולנו מסכימים וודאי שניהול מהווה לפעמים עניין לא פשוט, ושאנחנו חייבים להציב לעובדים שלנו גבולות ברורים.

העניין כאן הוא הדרך.

צעקות, להשתיק את העובד באופן משפיל בנוכחות אחרים, לקרוא לו למשרד לשיחת נזיפה מבישה מבלי לשמוע את דבריו, עשויים להיות אולי (בדגש על אולי...) אפקטיביים באותו הרגע, לגרום לעובד לבצע את הפעולה שאתם דורשים.

ברמה האישית, קשה לי מאוד לשמוע על מקרים כאלו.

אבל בהיבט הפרקטי. מה לדעתכם יקרה בהמשך?

האם כשאנחנו צועקים על העובדים אנו יוצרים מחוייבות כלפינו?

האם אנחנו יוצרים חיבור ולויאליות אמיתיים כלפינו וכלפי הארגון?

אנחנו כמנהלים תמיד מהווים דוגמה אישית. תמיד בוחנים אותנו בזכוכית מגדלת.

האם היינו מקבלים התנהלות כזו מצד העובד שלנו?

מכאן יכולים להיווצר שני מצבים עיקריים:

עובד שיבחר להישאר למרות היחס המשפיל, לאט לאט יהפוך, פחות יוזם, פחות יצירתי, פחות נלהב והרבה יותר רובוטי וטכני. עובד כזה לא יבצע את עבודתו מכל הלב, אלא רק כדי לרצות את מנהליו, כדי ש"ירדו ממנו". העבודה תהיה פחות איכותית, הוא יפסיק להציע רעיונות חדשים ולתת להצעות ייעול.

מניסיוני, בוודאי בעידן של היום, רוב העובדים לא יסבלו יחס כזה ממנהליהם לאורך זמן ויבחרו להיפרד מאיתנו לאחר התפרצות אחת או יותר. אני מכירה גם מקרים שהעובדים בחרו להעלות הלאה בארגון והשפיעו משמעותית על עתיד המנהל בארגון.

בכל מקרה, הפסדנו. וגם אם מהעובד הספיציפי תכננו להיפרד בכל מקרה והוא עוזב בעצמו, הוא עשוי להכפיש את שמנו בקרב עמיתיו, העמיתים לעיתים עדים לחלק מהסיטואציות האלו ואנחנו עושים לעצמנו ולשם הטוב שלנו נזק.

אז מה כן אפשר לעשות כשאנחנו מרגישים על הקצה?

נושמים עמוק.

לא פועלים באופן אימפולסיבי.

קוטעים באותו הרגע את הסיטואציה במידה וצריך מענה מיידי, ועוצרים לחשוב ולהירגע.

אפשר לקרוא לעובד לשיחה כמה שעות לאחר מכן, או ביום למחרת (לא להגזים עם ההמתנה כדי לשמור על העניין רלוונטי), אחרי שחשבנו, התייעצנו, שקלנו את האפשרויות שבפנינו והגדרנו מטרה ברורה לשיחה עם העובד.

מודעים לעצמנו כל הזמן.

במקום לצעוק מהמקום שלנו קמים ומסתובבים בין העובדים שלנו, מדברים איתם כשאנחנו מסתכלים להם בעיניים.

מקשיבים.

תמיד שאלו את העובד לדעתו, לתחושתו, לאיך הוא קורא את הסיטואציה. בהרבה מהמקרים העובד כבר מחמיר עם עצמו, לפעמים אפילו יותר מכם. שינוי שמגיע ממקום פנימי ומתוך הבנה אישית הוא משמעותי יותר בהרבה מקרים.

עלינו להתנהל מול העובדים שלנו באופן שקול וחכם כדי ליצור מוקד נעים ואפקטיבי.

רוצים לחזק מיומנויות ניהול וליצור שינוי? הזמינו אותי לתהליך ליווי אישי למנהלים.