יחס מיוחד לכל אחד!

אנחנו משתדלים לתת לעובדים שלנו יחס שווה. חשוב לנו שכולם ירגישו שהם חשובים לנו באותה המידה.

אבל כשחושבים על זה...

האם הצרכים של כל עובד שווים?

האם עובד חדש בתחילת דרכו, צריך בדיוק מה שעובד וותיק ומנוסה צריך מאיתנו? האם עובד שעובר מצב אישי מורכב, צריך בדיוק מה שצריך עובד אחר?

אז אולי בעצם ניתן לכל עובד מה שהוא צריך במקום יחס שווה?

לעובד החדש יש צורך בחניכה מקצועית ובכלים להתמודדות, לוותיק יש צורך בהצבת אתגרים ויצירת אופק בארגון, וזה בלי היכרות מעמיקה שמוסיפה כמובן רבדים נוספים.

בעיני לתת לכל עובד מה שהוא צריך זו התחלה מצוינת.

אבל אם אנחנו רוצים ליצור חיבור משמעותי בין עובד ומנהל נצטרך יותר.

ברגע שאנחנו רואים את העובד כאדם, ולא רק כעובד, מגלים עניין בחייו באישיים (במידה סבירה כמובן), נמצאים שם בשבילו בעת שצריך - ברגעים השמחים וברגעים המאתגרים, בנושאים מקצועיים ובנושאים אישיים, בעת שאנחנו מקפידים להסתכל לו בעיניים מדי יום, לאתגר אותו בהתאם ליכולות שלו, כשהוא מרגיש שאנחנו מכירים אותו מספיק וחשובים לו - הקשר בינינו הופך אחר, וההתנהלות היומיומית - נעימה יותר.

חשוב שכל עובד ירגיש שהוא מיוחד לנו באיזשהו אופן, בדרך המשותפת לנו.

כך אף עובד לא ירגיש צורך ביחס שוויוני, אף אחד לא ירגיש שעובד אחר מועדף, כי כל עובד ירגיש שהוא מיוחד בדרכו שלו, באופן בו אנחנו רואים אותו.

איך ניצור יחס מיוחד לכל עובד?

מעבר להתעניינות האישית, ולהיכרות האמיתית עם העובד, חשוב שגם נכיר היטב את העשייה שלו, את החוזקות שלו ואת נקודות שצריך לחזק. כשנחמיא לו נפרט בפניו את המעשים שהביאו לכך, ונדבר באופן אותנטי ואמיתי, למשל: "שמעתי קודם שיחה שלך, והסברת ללקוח בצורה ממש מקצועית את התהליך..." "ראיתי את הביצועים שלך אתמול, ואת כמות השיחות שעשית.... כל הכבוד על המאמץ וההשקעה!".

מעבר לפירוט המעשה והמחמאה, חשובה גם הדרך.

למרות שהנציגים שלנו בשיחות ללא הפסקה, פנים אל פנים זו חוויה אחרת. אפשר לקום אליהם, אפשר לקרוא להם רגע למשרד (בדיוק כמו שקוראים להם כשצריך לתחקר תלונה...) ולספר להם רגע כמה אתם מעריכים אותם, ולפרוט בפניהם כמה מעשים ששמתם לב אליהם לאחרונה.

במקרים מיוחדים, אפשר לשבח אותם ליד כולם בתדריך הבוקר על עשייה מעבר למצופה וללמוד מחווית ההצלחה שלהם.

בנוסף לכך, גם כשהם טועים, גם בשיחה פחות טובה שנתקלנו בה, מעבר לנקודות שנבקש שישפרו, עלינו למצוא את הטוב, בשיחה, בהתנהלות, במאמץ ובדרך שהם עושים, ולתת להם נקודות אחיזה להמשך הדרך. עלינו ליצור אצל עובד במצב כזה את התחושה שאנחנו איתו, ויד ביד, נסייע לו להתמקצע ולהשתפר היכן שצריך - ניתן לו כלים, נעודד, והכי חשוב, אנחנו מאמינים בו לאורך כל הדרך.

כמובן שלצד החיבור האישי, חשוב לדעת לשים את הגבול היכן שצריך, אבל גם גבול, עלינו להציב באופן מכבד, שקול ולא אימפולסיבי, וכמובן עליו להיות עקבי ואחיד לכולם.

כשנתחבר לעובדים באופן הזה, העובדים שלנו יהיו מרוצים יותר, יהיה לנו קל יותר להניע אותם, העובדים ישתפו אותנו בקשיים ובתחושות שלהם ונוכל לתת יותר ערך ומשמעות עבורם ועבורנו.

אין ספק שלהגיע בבוקר למוקד כזה, זו תחושה אחרת לגמרי.

הכירו את העובדים שלכם. הסתכלו להם בעיניים.

ואף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. אין יום יותר טוב מהיום.

“למרות שאף אחד לא יכול לחזור אחורה וליצור התחלה חדשה, כל אחד יכול להתחיל מעכשיו וליצור סוף חדש" קרל ברד.

אז קדימה! לעבודה 😄!

אשמח להגיע אליכם לארגון, להכיר לכם את הדרך אל "הנעה בהנאה" לתת לכם כלים וללוות אתכם.

בהצלחה☺️!